כאשר אנו מדברים על משמורת ילדים יש לעשות הבחנה בין "משמורת פיזית", בה מחליטים כמה זמן ישהו הילדים פיזית עם כל ההורה, לבין "משמורת משפטית",שמתייחסת לחובות ולזכיות של ההורים הביולוגיום באופן טבעי לדאוג לכל צרכי הילדים, ולקבל עבורם את כל ההחלטות החשובות(אופטרופסות) משמורת זאת היא טבעית וניתנת באופן שווה לשני ההורים הביולוגים עבור הילד המשותף עד גיל 18, ובמקרה של וויכוח ביחד להחלטה שיש לקבל, פונים לבית משפט או בית הדין.

חזקת הגיל הרך קובעת כי ברירית המחדל היא שילדים עד גיל 6 יהו במשמורת מלאה אצל האמא, אלא אם כן לבית המשפט יש סיבות למנוע זאת, לעומת זאת משמורת של ילדים מעל גיל של תיקבע לפי טובת הילד.

סוגי המשמורות:

משמורת מלאה/ יחדנית- היא כשאר הילדים מתגוררים אצל הורה אחד ולגבי ההורה השני נקבעים הסדרי ראיה, כלומר נקבעים זמנים קבועים בהם הילדים מבקרים אצל ההורה השני (עם אפשרות גם ללינה), בדרך כלל מדובר בין פעם בשבוע עד שלוש, כולל סופי שבוע, בדרך כלל אחת לשבועיים.

משמורת משותפת- היא משמורת בה הילדים מתגוררים אצל שני ההורים, לפי חלוקה שווה, ובשני בתים, היום משמורת זאת היא המקובלת ביותר בקרב הורים גרושין.

משמורת ילדים מופצלת- משומרת זו הינה פחות מקובלת ובית המפשט לא מעודד אותה, מדובר במצב בו כל הורה מקבל ילד אחר למשמורת פיזית, ולגבי ההורה השני נקבעים הסדרי ראיה.

לכל משמורת יש יתרונות וחסרונות:

היתרון המרכזי של משמורת משותפת היא שהילדים נמצאים בקשר טוב עם שני ההורים, ולא נוצר ביניהם נתק, בנוסף נטל המזונות מתחלק שווה בששווה בין ההורים לפי זמני השהות וכושר ההשתכרות אמנם החיסרון שלו הוא שהילדים כל הזמן עוברים בין שני בתים מה שיכול לגרום לאי נוחות וחוסר יציביות לילדים, כמו"כ מדובר בשני בתי שיש לתחזק ולשם עבורם.

המצב יכול להתאים פחות לזוגות גרושים, שלא בהכרח רוצים קשר יום יומי עם בן הזוג לשעבר, לעומת משמורת יחדנית, בה בני הזוג לא צריכים להיות מעורבים זה בחיי של זו, אמנם החיסרון בכך הוא שהילדים לא מבלים זמן שווה עם ההורים ולהרגיש חיסרון של הורה אחד.

הכתוב לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ואינו מהווה תחליף לו. השימוש במידע ללא היוועצות מוקדמת בעורך דין, באחריות המשתמש בכל מקרה כדי להיוועץ עם עו"ד לדיני משפחה