מבוא:

כל עובד במדינת ישראל זכאי לתשלום עבור ימי מחלה, ימי מחלה- הם ימים בהם העובד לא מגיע למקום העבודה בשל מצב רפואי לקוי, ימי מחלה כוללים גם ימי היעדרות בגין מחלה של קרוב משפחה, לרבות מחלת ילד, מחלת הורה ומחלת בן זוג.

אופן צבירת ימי מחלה:

מספר ימי המחלה להם זכאי העובד מוגדרים בחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 סעיף 4א), עובד במשרה מלאה צובר על כל חודש עבודה 1.5 ימי מחלה בעוד שעובד שעתי או עובד זמני, צובר זכאות לפי הנוסחה הבאה:

כאשר במקום העבודה נוהגים לעבוד 5 ימים בשבוע, העובד יכפיל את מספר הימים שהוא עבד בפועל באותו החודש כפול 1.5 ואז הוא יחלק את הסכום ב21.66 ובמקום עבודה שעובדים בו 6 פעמים בשבוע, מכפילים את מספר הימים שהעובד עבד בפועל באותו החודש כפול 1.5 חלקי 25.

יתכנו מצבים בהם יש הסכם עבודה או הסדר אחר המאפשרים צבירה של מספר רב יותר של ימי מחלה, החישוב של ימי החלה להם יהיו זכאים העובדים יהיו בהתאם לנכתב בהסכם

עובד שלא ניצל את כל ימי המחלה שלו, יכול לצבור אותם(עד 90 יום).

ביצוע התשלום:

עובד שנעדר עקב מלחה(שלו , בן זוגו או מחלת הורה) יהיה זכאי לתשלום בצורה הבאה:

ביום הראשון הוא לא מקבל תשלום, ביום השני והשלישי יקבל מחצית מהשכר היומי, מהיום הרביעי ואילך הוא זכאי לרבל תשלום מלא.

סיום עבודה

עבוד שהפסיק לעבוד במקום העבודה ימי המחלה שהוא צבר נמחקים לו ולא ממשיכים איתו למעסיק החדש. במידה והעובד חזר לעבוד אצל המעסיק הספירה של ימי המחלה תתחיל מחדש. במידה ושהעובד הפסיק לעבוד אצל המעסיק הוא לא יכול לבקש לפדות את ימי המחלה שנצברו לו בכסף, אלא אם כן יש הסכם עבודה או הסכם קיבוצי אחר שמתיר לו.

תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976.

התקנות נועדו כדי להסדיר בצורה ברורה כיצד על עובד לפעול ואיזה אישורים עליו להביא כדי שהיעדרות תחשב לו עבור ימי מחלה.